״הכל דחוף״ בדרך כלל אומר שלא בדקתי מי קבע שזה דחוף.

השאלה הראשונה: מה קורה אם לא

לא ״כמה זה חשוב״ — מה קורה. בפועל. היום.

לרוב המשימות התשובה היא ״כלום״. מסמך שיוגש מחר במקום היום לא משנה דבר. שיחה שתידחה ביומיים לא משנה דבר. ולעומתן יש שתיים-שלוש שהתשובה שלהן היא ״לקוח יחכה״, ״קנס״ או ״הזדמנות תיסגר״ — ואלה הדחופות.

השאלה השנייה: מי קבע את התאריך

תאריך שנקבע על ידי רשות או על ידי חוזה הוא עובדה.

תאריך שנקבע בהודעה של מישהו — ״אפשר עד מחר?״ — הוא בקשה, ולבקשה אפשר לענות. ההבדל בין השניים הוא רוב ה״דחוף״ ביום ממוצע.

וגם תאריך שקבעתי לעצמי בהתלהבות הוא בקשה, לא עובדה.

השאלה השלישית: כמה זמן זה לוקח

שאלה זולה שאנשים מדלגים עליה. משימה של ארבע דקות שנדחית שבוע עולה הרבה יותר מארבע דקות — היא תופסת מקום בראש בכל אחד מהימים האלה.

הכלל שאני עובד לפיו: אם משהו לוקח פחות מחמש דקות ואני מסתכל עליו בפעם השנייה — לעשות אותו עכשיו, בלי לתעדף בכלל. התעדוף עצמו יקר יותר מהמשימה.

להמשיך מכאן